טעויות בחשיבה


"טעות חשיבה" (או עיוות קוגנטיבי) הוא מונח שרבים שמעו בשלב כזה או אחר. אבל מה זה בעצם אומר? ההגדרה הפשוטה ביותר היא שאלו מקרים בהם המחשבה שלנו משתכנעת במשהו גם כשהוא אינו לגמרי נכון. אלו אותם מקרים בהם המחשבות שלנו מכשילות אותנו, משכנעות אותו בדברים לגבינו (ולגבי אחרים) שאינם נכונים.

בשנות ה-70, פסיכואנליטיקאי בשם אהרון בק, פרסם ספר על דיכאון שחולל שינוי משמעותי בחשיבה הפסיכולוגית עד לאותה תקופה. הטענה שלו הייתה שלאנשים שמתמודדים עם חרדה ודיכאון יש למעשה כשלים לוגים, מעין טעויות חשיבה שתורמות לדיכאון או לחרדה. בעיני, כולנו מכירים מקרוב את טעויות החשיבה האלו. לכן הזיהוי שלהן והניסיון לתקן אותן הוא לא רק כלי משמעותי בעבודה הטיפולית, אלא דבר שכל אחד מאתנו יכול להרוויח ממנו.

אז מהם עשרת טעויות החשיבה השכיחות ביותר? בזמן שאתם קוראים נסו לבחון עצמכם ולראות האם משהו מהם מצלצל באופן מוכר.

1. חשיבה של "הכל או כלום"/חשיבה בשחור ולבן: זו הסתכלות על הדברים באופן שרואה את הקצוות ולא את כל גווני האפור שקיימים. השימוש במילים "תמיד", "אף פעם", "לעולם", "כל" מרמז על עיוות החשיבה: אני תמיד נכשל במה שאני עושה, אני אף פעם לא אצליח להתקבל כי רק מי שיש לו פרוטקציה מצליח, הילדה שלי אף פעם לא עושה מה שאומרים לה, כולם חכמים ממני, יש אנשים שיש להם את זה ויש אנשים שלא.

2. הכללת יתר: זו הנטייה להסיק מסקנות רחבות וכוללניות יתר על המידה. אם נכשלתי במבחן אזי "אני כישלון". אם יש מישהי בעבודה שלא מחבבת אותי אזי "לא אוהבים אותי בעבודה". אירוע חברתי בו הרגשתי לא בנוח הופך ל"אני לא טובה במצבים חברתיים".

3. תיוג: זהו סוג חמור יותר של הכללת יתר בו אנו מיחסים את התנהגותו של אדם (אנחנו או אחרים) לאופיו ולאישיותו ומתייגים את עצמנו או אותו באופן שלילי. למשל אם עשיתי טעות אני לוזר, כי רק לוזרים עושים טעויות כאלו. אדם שלא אומר לי שלום הוא סנוב ומתנשא למרות שייתכן ויש הסבר אחר.

4. פילטר מנטלי: התמקדות בהיבטים השליליים של משהו תוך התעלמות מכל היתר. זו למעשה הנטייה לראות רק את חצי הכוס הריקה. למשל לאחר משוב בעבודה/שיחה עם המורה/שיחה עם בן הזוג להישאר רק עם הדברים השליליים שנאמרו. אחרי הצגת מצגת בעבודה לזכור רק את השאלה עליה לא ידעת לענות ולהסיק שהמצגת הייתה גרועה.

5. ביטול החיובי: הנטייה לבטל אירועים, תכונות או חוויות חיוביים ולתפוס אותם כשרירותיים, לא רלוונטיים ולא תקפים מסיבות שונות. הנטייה לבטל את החיובי בשילוב עם הפילטר המנטלי, משמרת את התפיסה השלילית תוך התעלמות מאירועי חיים שיכולים לסתור אותה. לאחר הצלחה במשימה לתפוס אותה כ"סתם קלה" או "היה לי מזל" או "זה לא באמת משמעותי" ולכן לא לקחת קרדיט. או למשל לאחר שמצליחים במבחן אחד ונכשלים באחר אדם יכול לומר לעצמו "איזה עצלן אני, לא למדתי ולכן נכשלתי. המבחן שבו הצלחתי לא באמת נחשב כי זה נושא שבא לי יותר בקלות".

6. קפיצה למסקנות: הסקת מסקנות מהירה כאשר יש מעט מאוד מידע התומך בהן אם בכלל. הרבה פעמים ההטיה הזו מתבטאת בנטייה לחשוב שהמחשבות שלנו הן עובדה שרירה וקיימת. דוגמא לכך נקראת ראיית העתיד: "אין לי סיכוי להצליח במבחן ולכן אין טעם שאנסה כלל". המחשבה שאני אכשל הופכת לעובדה קיימת, שמונעת ממני לנסות כלל. דוגמא נוספת מכונה קריאת מחשבות: אני חושבת שחברה בעבודה כועסת עליי ומתייחסת לכך כאל עובדה קיימת (אחרת למה הייתי חושבת ככה?) מבלי לבדוק זאת.

7. הוצאה מפרופורציות: הגדלה של ההיבטים השליליים והקטנה של ההיבטים החיוביים. זו הנטייה "לעשות הר מעכבר" . סוג ספציפי של הטיה זו הוא הקטסטרופיזציה, כלומר הציפייה שהתוצאה הגרועה ביותר של אירוע תתרחש: למשל אמא שילדיה יוצאים לבלות ובטוחה שהנורא מכל קרה, אדם שמפסיק לנהוג מתוך הפחד שתתרחש תאונה.

8. חשיבה רגשית: זו הנטייה להתייחס לרגשות שלנו כאל עובדות. לקבל החלטות ולהסיק מסקנות בהתבסס על רגשותינו ולא על המציאות. פעמים רבות יש נטייה להאמין שאם אני מרגישה רגש כלשהו כלפי מישהו/משהו, זה מעיד על הטבע האמיתי שלו. למשל "אם אני מרגישה שהבוסית שלי לא אוהבת אותי, זה וודאי נכון, אחרת למה הייתי מרגישה כך?" או "אני מפחדת לעלות על טיסות ולכן ברור לי שטיסות הן דבר מסוכן"

9. "צריך" ו"חייב": חשיבה במונחים של צריך, חייב או אמור. צו הציפיה מעצמנו ומאחרים שיתנהגו באופן מסוים כי ככה צריך, ללא קשר למקרה הספציפי. השקפות נוקשות מסוג זה מעוררות פעמים רבות תחושות של כעס, אכזבה, תסכול וטינה. למשל אמא שמרגישה ש"צריך" לערוך יום הולדת באופן מסוים למרות שזה לא מתאים לה, אדם שמרגיש שהוא צריך שכולם יאהבו אותו ולכן אמור לרצות את כולם, אדם שמצפה שלא יהיו איחורים אף פעם וכועס בכל פעם שהדבר קורה.

10. ייחוס עצמי: לקיחת אחראיות אישית וייחוס אירועים לעצמי, על אף שאין לי שליטה עליהם. פעמים רבות התוצאה היא תחושת אשמה ובושה מיותרת. לדוגמא, אמא שבתה המתבגרת משקרת והולכת לחברה במקום לבי"ס ומאשימה את עצמה, או נער שאמו עצובה וחושב "לו רק הייתי עוזר לה יותר, היא הייתה שמחה". דוגמא נוספת היא "בטח המלצרית לא הייתה נחמדה אליי כי אמרתי משהו לא בסדר" ולא לחשוב שאולי יש לה יום רע ולמעשה זה לא קשור אליי.

טעויות חשיבה הן שכיחות וודאי כל אחד מאתנו יכול למצוא לפחות אחת מהן בעצמו. הזיהוי של הכשלים האלו, והיכולת לבחון אותם, להתווכח איתם ולתקן אותם הוא משמעותי. כך, עם הזמן מחשבות מהסוג הזה הופכות להיות פחות אוטומטיות והחשיבה הופכת למודעת יותר.

Featured Posts
פוסטים  נוספים
Search By Tags

danashlomay@gmail.com   /   052-8384736

©2018 כל הזכויות שמורות לדנה שלומאי. התכנים המופיעים באתר אינם מהווים עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה