אישה הולכת לאיבוד, ומוצאת את עצמה


Reaching Out to the Sun

הכתבה הזו נכתבה בעקבות סדנא שהעברתי, והיא נוגעת בי באופן אישי בנושא שמעסיק אותי בתקופה זו של חיי. זהות. מילה גדולה. אחד הדברים שהרגשתי, עם הגעתי להולנד בעקבות הרילוקיישן הוא אובדן זהות. בארץ אני פסיכולוגית קלינית, עבדתי בקליניקה, נמצאתי בקהילה מקצועית קרובה ותומכת, והמעבר להולנד הביא איתו טלטלה ואובדן. הייתי צריכה לפלס את דרכי מבראשית. ככל ששיתפתי בתחושות שלי יכולתי לראות הנהוני הזדהות בפני הנשים שסביבי: נשים עם זהות מקצועית, או מטרות שונות שהוצבו, עם שגרת חיים שנבנתה במשך שנים- עברו בבת אחת למצב בו כל אלו מתערערים. האיזון לו היו רגילות הופר, והתחושה, היא כי צריך לעבוד קשה כדי לבנות את המגדל מהתחלה.

זה לא פשוט לבנות מגדל מהתחלה. מעגלים חברתיים, זהות אישית ומקצועית, מקום בחברה, הרגלי חיים, דינאמיקה זוגית- כל הלבנים המרכיבות את מגדל חיינו צריכות להיבנות חדש. ובמקביל פעמים רבות היה עליהן להתמודד עם בניית החיים מחדש עבור ילדינו והמשפחה. המורכבות הכרוכה בעשייה אקטיבית מאוד עבור אחרים (למצוא חברים, להכיל תסכולים של הילדים, לעזור בהתמודדות עם שפה חדשה וכו') אל מול אובדן פנימי, לא פשוטה. אישה אחת אמרה לי "אני מרגישה שאני עסוקה כל הזמן בלמצוא את הדרך עבור אחרים, בזמן שבעצמי הלכתי לאיבוד". הפער הזה מזמין לעיתים כעס, טינה ותחושה של חוסר שליטה. מובן, שנשים חוות את המעבר שלהן בדרכים שונות הקשורות למידה בה רצו את המעבר, כמה הרגישו סיפוק בחייהן קודם למעבר, תנאי החיים החדשים ועוד. אך כיוון שמעבר, מעצם היותו מעבר מ"ישן" ל"חדש" כרוך בפרידה, משהו מתחושת האובדן הינו משותף בעיני.

אבל בעצם, מה זה "זהות"? זהות זו התפיסה של האדם את עצמו, והתפיסה של החברה אותו. כלל האמונות והתפיסות המתמשכות שיש לי בנוגע ל"מי אני". כמובן שהזהות מתגבשת ומתעדכנת כל הזמן, אך מקובל לחשוב שבחיינו הבוגרים הזהות מגובשת כבר באופן יחסי. מבחינה פסיכולוגית, למעבר מדינה יש משמעויות שקשורות לזהות שלנו כיוון שהתהליך של השתלבות והסתגלות במדינה חדשה מייצר טלטלה של הזהות- מי אנחנו, איך אנחנו ואחרים רואים אותנו, והמשימה הגדולה והבלתי נגמרת, קצת בדומה לגיל ההתבגרות, היא לייצר זהות חדשה, שלנו, המורכבת מכל העולמות. מהישן והחדש. כמו שכתבתי בהתחלה, המעבר לפה יצר אצלי טלטלה משמעותית בזהות- ממישהי שבחברה הישראלית הינה בעלת נכסים- הפן המקצועי, האופן בו אני מתנהלת ומדברת, איפה גדלתי, המקומות בהם הייתי באוניברסיטה, כל אלו הפכו לחסרי משמעות. אני מהגרת. אני הילדה החדשה בכיתה. אבל היום אני יכולה לומר שיש בזה גם משהו משחרר כיוון שאני חופשייה לחפש את דרכי מחדש בנקודת זמן מאוחרת בחיים שלי ולא רק מתוך האנרציה. לשאול שאלות לגבי מה טוב לי, מה נכון לי, האם הייתי בוחרת שוב את הבחירות שבחרתי בעבר, שלא היו עולות אם לא הייתי זזה קצת הצידה מהדרך הסלולה והמוכרת.

כמה "טיפים" להתמודדות עם השינויים:

  1. האפשרות לדחוק הצידה את השאלות, הכאב, ההרהורים, מושכת וזמינה בשל עומס החיים. למי יש זמן וכוח "לחפור"? אך זו לא אפשרות רצויה כיוון שהדרך להתמודד עם הקושי שעולה ולהגיע לתחושה נינוחה ושלווה יותר, היא דרך ביטוי הרגשות הלא פשוטים, הכרה בהם, זיהוי שלהם והקשבה למה בעצם הם מספרים לנו. חשוב לזכור שחוסר הנוחות חשובה, היא הקטליזטור לשינוי חיובי בחיים.

  2. מתוך התחושות הקשות לצאת לשאלות- מתי לא נוח לי, מה גורם להרגשה הזו, מה יכול לסייע לי להרגיש אחרת. זה חיפוש אחר משמעות ואחר הדרך שלי. לפעמים, יש נטייה להיאחז בישן, במוכר, בדברים שעשינו קודם. אך הם לא תמיד עובדים ולכן זו הזדמנות למצוא עצמנו מחדש.

  3. הכרה בכך שזהו תהליך מתמשך. מה שנרגיש אחרי חודש אינו מה שנרגיש אחרי 3 חודשים, שנה, שלוש או חמש. התהליך הפסיכולוגי שאנו עוברים הינו מתמשך, וחשוב לזכור שגם בארץ הדברים לא היו נשארים סטטיים. צריך הרבה סבלנות ואורך רוח לתהליך.

  4. לדבר עם עצמנו ועם הסובבים אותנו- לשמוע את עצמו- ממורמרים, "יורדים" על ישראל או הולנד, לא מאוזנים בתפיסה. לדבר עם עצמנו באופן אקטיבי, להזכיר למה אנחנו עושים את זה, לחפש השקפה מאוזנת יותר.

  5. משבר קשור פעמים רבות לציפיות שלנו. איך ציפינו שהחיים שלנו יראו מיד אחרי המעבר, שנה אחרי המעבר, 5 שנים. והפער בין הציפיות לבין מה שקורה בפועל. מישהי פעם אמרה לי: "כשעברנו לפה, התייחסתי כאילו אנחנו נוסעים למלון. ארזתי מזוודה כמו לחופשה". לעיתים מה שצריך לכייל הוא את הציפיות שלנו- ייתכן ואינן ריאליות. ולעיתים הפער בין מה שציפינו לבין החיים בפועל משתק אותנו מפעולה.

  6. הזהות של אנשים מסויימים קשורה לעיתים לדברים זמניים- העבודה שלנו, איפה אנחנו גרים. דברים שהשתנו. כדאי לעשות מאמץ ולהתבונן בדברים הקבועים יותר שמרכיבים את הזהות שלנו- יכולות, תכונות, תחומי עניין, משפחה.

  7. אפשר לקבוע לעצמנו מטרה. משהו שאנחנו מרגישים שיעשה לנו טוב באופן אישי, שיפתח אותנו. עבודה, קורס, החלטה ליצור קשרים חברתיים. כל דבר שיתרום להרגשה שאנחנו פועלים אקטיבית להשיגו והוא למעננו.

Featured Posts
פוסטים  נוספים
Search By Tags
טיפול פסיכולוגי בבאר שבע, טיפול פסיכולוגי בסקייפ